שלטי הגיבורים על בבא קמא ח׳

1 לדברי רש"י נראה דהדין כך הוא דגבי הבהמה חשוב כחצר הניזק הלכך בהמה שהיא ברה"ר ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חבירתה חייבת נ"ש דגבי חבירתה כחצר הניזק הוא ושן כי אורחיה בחצר הניזק חייב נ"ש. וכן אם היתה קופתו מופשלת לאחוריו ופשטה צוארה ואכלה ממנו חייבת נ"ש דקופתו חשוב כחצר הניזק וכי אורחיה בחצר הניזק חייב נ"ש אבל אם קפצה הבהמה ואכלה מעל גבי חבירתה או שקפצה ואכלה על צוארה לאו אורחיה בכך לקפוץ והלכך תולדה דקרן הוי וחייבת ח"נ ותו לא וכן אם קפצה ברה"ר ואכלה לאו תולדה דשן היא לפוטרה ברה"ר אלא תולדה דקרן הוי וחייב ח"נ כן נראה בעיני שיטת רש"י דאיהו מפרש דכל קופצת הוי שינוי אכן מפרשים אחרים השיגוהו כמ"ש הנ"י בשם הריטב"א להדיא ודברי בעל המאור שהביא הרא"ש מסכימין לפירש"י ז"ל אלא שצריך פירוש לדברי בעל המאור כדי שלא תקשי עליו כמו שאמר דכל גבי חבירתה חייבת בין קפצה בין שעמדה וכיון דלדידיה קפצה הוי שינוי היאך משוה תשלומי קפצה לתשלומי עמדה ואמר בין כך ובין כך חייבת דמשמע שחייבת נ"ש וכדי לתרץ האי קושיא נאמר דהא דכתב בעל המאור ז"ל דבין קפצה ובין עמדה חייבת ר"ל כל גבי חבירתה חייבת בין קפצה בין עמדה אלא שבקפצה הוי שינוי ואינו חייב רק ח"נ ובעמדה דהיינו כי אורחיה חייב נ"ש וברה"ר ממש עמדה פטורה דהיינו אורחים קפצה חייבת ח"נ דהוי שינוי כן נראה בעיני גם דברי הרמ"ה שהביא הטור ח"מ סי' שצ"א צריכין פירוש כי היכי דלא תיקשי ליה במה שכתב דאפי' בלא קפצה חייבת בשאכלה מעל גבי חבירתה דמשמע דקפיצה הוי טפי אורחיה מלא קפצה והדר אמר וברה"ר משלם מה שהזיקה ואי הוי אירחיה היאך משלם ברה"ר הרי שן ברה"ר פטור כי אורחיה ואת"ל דס"ל להרמ"ה דקפצה הוי שינוי ולכך מחייב ברה"ר א"כ מאי אפי' בלא קפציה דקאמר ותו אי הוי שינוי אמאי משלם ברה"ר כל מה שהזיקה והא קרן ח"נ משלם ותו לא. הלכך נראה לפרש דה"ק אכלה ברה"ר מעל גבי חבירתה או מתוך קופה המופשלת מאחוריו חייבת דסד"א דלהוי פטור משום דשן ברה"ר פטור הלכך אשמועינן דחייבת ולא תימא דחייבת דקאמר מיירי כשאכלה שלא ע"י שינוי ובחצר הניזק דהיינו כשקפצה דזה אינו אלא אפי' לא קפצה אלא שאכלה כדרכה חייבת משום דגבי חבירתה חשיב כחצר הניזק ושן בחצר הניזק חייב בכי אורחיה והיינו אפי' דקתני ונקיט במלתיה אבל ברה"ר ממש אם קפצה ואכלה משלמת כל מה שהזיקה וזה כי הקיפוץ אע"פ שהוא אורחיה מ"מ כל שאינה יכולה להגיע וליקח הפירות בלא קפיצה אז חשוב ההוא מקום שצריך שתקפוץ שם ליקחם כחצר הניזק ממש והלכך משלם כל הנזק דשן בחצר הניזק משלם נ"ש כי אורחיה אבל אם יכולה היא ליקח ברה"ר בלא קפיצה אז אינו משלם אלא מה שנהנית דאז ודאי חשיב כרה"ר כיון שאינה אוכלת מע"ג הבהמה והרא"ש נמי בשיטה זו אזיל אלא דפליג עם הרמ"ה ז"ל במה שאמר הרמ"ה דאם אכלה מעל גבי חבירתה ברה"ר דגבי הבהמה חשיב כרשות הניזק אפי' לא קפצה. ולהרא"ש דוקא אם קפצה חשיב רשות הניזק גבי הבהמה ולא בע"א ומש"ה החזיק דברי רבינו ז"ל וכתב דהפסק כך הוא בדברי האלפס ז"ל דהיתה מהלכת ברה"ר ופשטה צוארה ולקחה פירות מע"ג חבירתה חשיב כרה"ר ואינו משלם אלא מה שנהנית אבל אם אינה יכולה להגיע וליקח הפירות מע"ג חבירתה אא"כ תקפוץ ותקחם אז חשיב כחצר הניזק ומשלם נ"ש וכן כל כיוצא בזה. כגון שהיו פירות מונחים ברה"ר במקום שא"א לה ליטלם אא"כ תקפוץ חשיב כחצר הניזק וכן אם היו פירות מופשלין מאחוריו בקופה בענין שא"א לה ליטלם אא"כ תקפוץ חשוב כחצר הניזק ואם אפשר לה ליטלם בלא קפיצה אז חשוב כרה"ר גמור וה"נ סבר מיי' פ"ג מהל' נ"מ כדברי הרא"ש ורבינו ז"ל והרמ"ה ז"ל וס"ל דקפצה היינו אורחיה וגם הקיפוץ עושה כאילו הוא בחצר הניזק הגם שהוא ברשות הרבים:

2 הראב"ד והרא"ש פסקו כרבא דאמר דמי שעורים בזול כלומר כל מה שאכלה אינו משלם אותו אלא כאילו היו שעורים בזול דהיינו שליש פחות משויו. וכתב הר"ן לפנינו אע"פ שאינו רגיל להאכילה שעורים אלא עמיר משלם לו דמי שעורים וכמה שעורים כפי מה שאדם אחר רגיל ליתן לבהמתו ולא קב ולא קביים. נראה דה"ק אכלה הבהמה איזה אוכלים שיהיו לעולם משלם כאילו אכלה שעורים בזול שיעור שעורים כפי מה שאדם בעלמא רגיל ליתן לבהמתו שאם דרך העולם רגילין לתת לבהמה שלו קב שעורין ותו לא רואין כאילו הבהמה אכלה קב שעורים מהשעורים בזול שניתנין בשליש פחות משויין. והרמ"ה ז"ל כתב דאומדין מה שאכלה כאילו היה שעורים בזול ובין היו קב או קביים אע"פ שאין דרך אדם בעלמא להאכיל כל כך שעורים לבהמה משלם הוא כפי מה שאכלה. דאין אומרים שאינו משלם שעורים אלא כפי מה שראוי לכל אדם להאכיל לבהמתו. רק כאדם שרגיל להאכילה שעורים תמיד דכיון דאין דרכו להאכילה כל כך שעורים מאי דאכלה ונהנית טפי משיעור זה הוי בע"כ דבעל הבהמה והלכך לא משלם אלא שיעור מאי דאמדי' לדעתיה דהוה ניחא ליה אבל באדם שאינו רגיל להאכיל לבהמתו שעורים לעולם משלם כל מה שאכלה לפי האומד שזכרנו. ויש פוסקים כרבה דאמר שרואין כל האוכלין שאכלה כאילו הן תבן וקש ואפי' אכלה שעורים אינו משלם רק תבן וקש דמצי אמר אני אפשי להאכיל לבהמתי תבן וקש. וכ"כ המרדכי בשם ראבי"ה ז"ל דהלכה כרבה דהוא רביה דרבא. ורבינו מסופק בזה אי הלכה כרבא או כרבה. ומיי' פ"ג מהל' נזקי ממון כתב כדברי שניהם. וז"ל ומשלם דמי עמיר או דמי שעורים בזול. וכ"כ סמ"ג עשין ס"ז. ותמה הטור ח"מ סי' שצ"א על דברי מיי' היאך פסק כדברי שניהם דפליגי אהדדי ומגיד משנה הרגיש בקושיא זו וכתב דאפשר שנסתפק לו למיי' פסק ההלכה כמי וכתב שתי הדעות להיות יד המזיק על העליונה איזה מהם שיהיה פחות ישלם דבכל ספק עבדינן קולא לנתבע. וכן היה צריך לומר לדברי סמ"ג. ויש להפליא יותר על מיי' מפי' המשנה. דבפי' המשנה פסק להדיא כדברי רבא שכתב שם בפי' המשנה וז"ל ופי' מה שנהנית כי ישלם מנכסיו מה שראוי לשיעור אותה אכילה מן הדבר שדרך אותה בהמה לאוכלו כגון חמור שאוכל י' ליטרא תמרים ישלם בעל החמור דמי י' ליטרא משעורים ואם היו השעורים יקרים יותר משלם דמי התמרים בלבד עכ"ל הרי דפסק בפי' המשנה כדברי רבא בלבד ולמה א"כ פסק בחיבורו כדברי רבה ורבא וצ"ע. ומ"מ מיי' אינו מפרש דמי שעורים בזול דאמר רבא כמו שמפרש רש"י דלמיי' דמי שעורים בזול רוצה לומר אם השעורים הם יותר בזול מהמאכל שאכלה הבהמה וה"ק כיון דדרך הבהמה לאכול שעורים רואין כאילו היה כל מה שאכלה שעורים ומשלם דמי שעורים אם הם בזול יותר מהמאכל שאכלה דרבא לא בא להחמיר על המשלם הגם כי אמר שמשלם שעורים אלא להקל עליו בא. ולפ"ז מחלוקת רבה ורבא הוי הכי רבה אמר שמשלם דמי עמיר אפי' היו השעורים יותר בזול מן העמיר רואין המאכל שאכלה כאילו היה עמיר שהוא דבר שהבהמה נהנית ממנו באכילתו ומשלם דמי עמיר אבל דמי שעורים אינו משלם אע"פ שגם דרכה לאכול שעורים אין משערין בשעורים שדמיהן יקרים יותר מעמיר ודי לנו אם נשער ההיא אכילה כאילו היתה עמיר ורבא אמר אם דמי השעורים הם יותר בזול מן העמיר רואין מה שאכלה כאילו הוא שעורים כיון שדרכה גם לאכול שעוריה וליהנות מהן ומשלם דמי שעורים בזול ולא דמי עמיר ומיהו אם דמי השעורים יקרים מדמי עמיר ודאי דמשלם דמי עמיר וחילוק זה דרבא לא ס"ל לרבה אע"פ דשניהם להקל על המזיק נתכוונו ולפי זה אפשר להלק קושיא זו שמקשים על מיי' ולומר דלעולם מיי' פסק כרבא בלבד ולא כרבה וה"ק רואין אותן אוכלין שאכלה כאילו הן שעורים אם הם בזול. יותר מדמי עמיר או רואין אותן כאילו הן עמיר אם השעורים יותר יקרים מן העמיר משלם דמי עמיר שהוא בזול יותר מן השעורים או דמי שעורים אם הם יותר בזול מדמי עמיר וזה ממש כדברי רבא ולא כדברי רבה דלרבה לעולם משלם דמי עמיר כנלע"ד ליישב דברי מיי' ורבינו ז"ל נסתפק בזה וכתב יש פוסקים כרבה משום דרביה דרבא הוה. ויש פוסקים כרבא משום דאיהו בתראה ודבריו אינן מתיישבין דאם הלכה כרבה משום דעד ההוא דור אין הלכה כתלמיד במקום הרב. וכי זה הוא כלל בידינו. א"כ א"א שיהיה הלכה כרבא ואם מדור רבא מתחיל להיות הלכה כבתראי א"כ א"א שיהיה הלכה כרבה. וא"ת דפליגי הני איכא דאמרי אם בדור רבא היה הלכה כבתראי או אם דוקא מדור רבא ואילך הוא דהלכה כבתראי ודור רבא עצמו הוא בכלל שאין הלכה כתלמיד במקום הרב ונסתפק בזה רבינו א"כ מ"ט גבי זרק כלי מראש הגג שבההוא פרק ממש פסק רבינו דהלכה כרבה משום דאיהו רביה דרבא דמשמע דפשיטא ליה בדור רבא היה הלכה כרב לגבי תלמיד ומיהו אפשר לומר דלעולם בימי רבא היה הלכה כתלמיד במקום הרב ודוקא היכא דפליגי אהדדי אבל מלתא שהוא בספק לגבי תלמיד ודאי לגבי הרב כגון ההיא דזרק כלי מראש הגג וכו' שרבא היה מסופק אי אזלינן בתר מעיקרא או בתר תבר מנא ולרבה פשיטא ליה ודאי דיש לנו לעשות כדברי הרב ומש"ה הלכה כרבה בהא. ומ"מ אע"פ שחילוק זה יש עדיין לא נתיישבו דברי רבינו וכבר השיגו הרא"ש במס' ב"מ כמה פעמים בדבר זה דלפעמים נראה דרבינו פוסק כרבא משום שהוא בתראה ופעמים פוסק כרבה משום דהוא רביה דרבא. והר"ן לפנינו כתב בשם רבו דהא דאמרי' אין הלכה כתלמיד במקום רבו היינו דוקא כשהתלמיד לא האריך ימים אחרי רבו וכו'. ואם כלל זה הוא אמת ונכון יש לסלק כמה קושיות שעושה הרא"ש על רבינו במס' ב"מ ולתרצם כה"ג: